Vayedaber

רַב הוּנָא בַּר חִייָה בְשֵׁם רַב מַייְתֵי לָהּ דְּבַר תּוֹרָה. כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אֽוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵת֭ … כָּל כֵּלָי֑ו וְכֵן֭ תַּֽעֲשֽׂוּ׃ כֵּן תַּעֲשׂוּ לְדוֹרוֹת. מֹשֶׁה זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. אַהֲרֹן אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. אֶֽסְפָה לִּ֜֝י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ וגו'. הַשִּׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וַֽחֲצִי֭ שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹוֹת גְּדוֹלֹוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָה לְשַׁעַ֭ר הָאַשְׁפֹּֽת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֶל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מייתי לה דבר תורה. יליף מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין מן התורה דכתיב וכן תעשו לדורות כמו שהיה במשכן ושיר ותודות הוא דיליף מנחמיה כדלעיל:

אֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל ע''א. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כַּתְּחִילָּה. וַיַּעַ֤ל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. יָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת בֵּֽית יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָה֭ לוֹ אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶי֖ךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ. הַשִּׁיר 7b וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וַֽחֲצִי֭ שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹוֹת גְּדוֹלֹוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָה לְשַׁעַ֭ר הָאַשְׁפֹּֽת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֶל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה כתיב מהלכות. כלומר דמה היה לו לכתוב מהלכות ולא תהלוכות כדכתיב אלא שלשון מהלכות משמע על ידי עצמן והילכך כתיב תהלוכות לפי שהיו ניטלות ע''י אחר הנושאן:

וילך אחריהם וגו'. מכאן לבית דין שמהלכין אחר התודות כדכתיב התם לעיל מן המקרא הזה ואעמידה שתי תודות וגו':

השיר מנלן. וקאמר דיליף מפסוקי נחמיה דכתיב ובתודות ובשיר:

בתחלה. כשקנה גורן ארנן היבוסי כתיב ויעל דוד בדבר גד שציוה לו להקים המזבח שם הרי כאן על פי מלך ונביא וכתיב בד''ה ויחל שלמה לבנות וגו' בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו אשר הכין במקום דוד בגרן ארנון היבוסי ודריש אשר נראה זה אורים ותומים שעל פי רוח הקדש נאמר לו לבנות שם לדוד אביהו רמז לסנהדרין כמה שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך וגו':

כֵּיצַד הָיוּ מְהַלְּכוֹת. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׂמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְחָרָנָא אָמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דּוֹרְשִׁין. וְהַתּוֹדָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית הַֽהוֹלֶ֥כֶת לְמוֹל וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲרֶ֑יהָ. מָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְה֥וּא יֹשֵׁב֭ מִמֻּלִֽי. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּמָלַ֧ק אֶת רֹאשׁ֛וֹ מִמּ֥וּל עָרְפּ֖וֹ. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. נִמְצָא כָל מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בְּתוֹדָה אַחַת. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ.נִמְצָא כָל מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בִּשְׁתֵּי תוֹדוֹת. מָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. יֵאוּת דְּתַנִּינָן. הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְחַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶא. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. אֵי זוֹ הִיא הַפְּנִימִית. זוֹ שֶׁסְּמוּכָה לַבַּיִת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוּחָנָן. עַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת. אָמַר רִבִּי זֵירָא. תַּנֵּיי תַמָּן. נָבִיא יֵשׁ כָּאן אוּרִים וְתוּמִּים לְמָה אֲנִי צָרִיךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ אוּרִים וְתוּמִּים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשכח תני ר' יהודה. דאף על פי כן צריך אורים ותומים כדתנן התם במתני' ורמיזא בקראי דלעיל:

תניי תמן. בבבל תנינן חדא ברייתא דאין צריך אורים ותומים דאם נביא יש כאן לאיזה צורך הוא לאורים ותומים שהרי על פי נביא יכולין לעשות הכל:

על פי נביא נאכלת. דבין למ''ד זו כנגד זו ובין למ''ד זו אחר זו מאי שנא דהפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת הא עכ''פ שתי תודות בעינן ולא נתקדשה אחת יותר מחבירתה אלא ע''פ הנביא שהיו שם חגי זכריה ומלאכי ועל פיהם היו עושין הכל ואין טעם בדבר:

זו שסמוכה לבית. לבית המקדש והך דמקרבה לחומה קרי לה חיצונה:

יאות דתנינן הפנימית וכו'. דלשניה קרי פנימית שהיא בין הראשונה לבין הב''ד אלא למ''ד זו כנגד זו איזו היא הפנימית:

נמצא כל מקום ומקום. שהיו מהלכין אינו מתכפר ומתקדש אלא בתודה אחת וכלומר דלהאי מ''ד צ''ל שעל פי הנביא היו שתי תודות שהרי לא היו מקדשין המקומות כ''א בתודה אחת:

ושניהן מקרא אחד דרשו. דכתיב ההולכת למול דמר סבר כנגד מלשון והוא יושב ממלי ומר סבר אחר הראשונה מלשון ממול ערפו שהוא מול הרואה את העורף והוא אחורי הצואר:

כיצד היו מהלכות. כיצד היו נושאין התודות:

משנה: סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָֽיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וּמְנַיִין לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. שֶׁנֶּאֱמַר אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שִׁבְעִים. וּמְנַיִין לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָֽׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמְנַיִין לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה. שֶׁנֶּאֱמַר עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת יָֽצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמְנַיִין לְהָבִיא עוֹד שְׁלשָׁה. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאָמַר הֱיֵה עִמָּהֶם לְטוֹבָה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת. לֹא כְהַטָּייָ‍ֽתְךָ לְטוֹבָה הַטָּייָ‍ֽתְךָ לְרָעָה. הַטָּייָ‍ֽתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי (עד) אֶחָד. הַטָּייָ‍ֽתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בָעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים כְּדֵי שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ומשה על גביהן. דאמר קרא ונשאו אתך ואת בהדייהו:

ר' יהודה אמר שבעים. דדריש אתך בדומין לך מיוחסין ומנוקים ממום ולא שיהא ישב עמהן בדין ואין הלכה כר' יהודה:

עדה שופטת. עשרה מחייבין ועדה מצלת עשרה מזכין. ושמעינן מינה עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין:

לא כהטייתך לטובה וכו'. וה''ק קרא לא תהיה אחרי רבים לרעות לחייב על פי אחד שיהיה יותר על המזכין אבל אחרי רבים להטות בשנים אפילו לרעות כשיהיו המחייבין יותר בשנים על המזכין הלכך על כרחך כ''ג בעינן דבציר מעשרה מזכין ליתא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר:

ואין ב''ד שקול. שאין עושין ב''ד זוגות שאם יחלקו לחצאין הוו להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה ע''פ אחד הלכך מוסיפין עליהן עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה:

מאה ועשרים. עשרים ושלשה סנהדרי קטנה וג' שורות של כ''ג יושבים לפניהם הרי צ''ב ועשרה בטלנים שהן בטלים מכל מלאכה ויושבים תמיד בבית המדרש הרי ק''ב ושני סופרים לכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין ושני חזנים הם שמשי ב''ד להזמין לדין ולהלקות החייב ושני בעלי דינין שאם לא כן את מי הם דנין ושני עדים ושני זוממין שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו ושני זוממי זוממין שיתייראו אלו מהן אם נבא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו הרי קי''ד ושני גבאים ושלישי לחלק הצדקה שהצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה הרי קי''ז. ורופא אומן למול תינוקות ולהקיז דם. ולבלר לכתוב ספרים. ומלמד תינוקות. הרי ק''ך:

מאתים ושלשים כדי שרי עשרות. דהיינו כ''ג עשיריות שיהא כל דיין שר של עשרה דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה ואין הלכה כר' נחמיה:

אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תְּלָתָא אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. אַחַת עוֹשִׂין שְׁתַּיִם אֵין עוֹשִׂין. וְחָרָנָא אָמַר. הַסְּמוּכוֹת עוֹשִׂין הַמְפוּזָרוֹת אין עוֹשִׂין. וְחָרָנָא אָמַר.מְפוּזָרוֹת אֵין עוֹשִׂין כָּל עִיקָּר שֶׁמָּא יָפוּצוּ גוֹיִים וְיָבוֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִית דְּבָעְי מֵימַר. שֶׁמָּא יָפוּצוּ הָאוֹיְבִים וְיָבוֹאוּ לִידֵי קָרְחָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תלתא אמורין. פליגי בדבר זה:

אחת עושין שתים אין עושין. הא דקאמר אין עושין עיר הנדחת בספר היינו שאין עושין כמו בשאר הארץ דשם עושין שתים כדקתני במתני' אבל בספר אחת עושין ושתים הוא דאין עושין:

ואחרנא אמר הסמוכות עושין והמפוזרות אין עושין. כלומר דמפרש הא דקתני אין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש ה''ק ובספר אין עושין כמו שעושין בתוך הארץ והיינו דבתוך הארץ אין עושין שלש כשהן סמוכות זו לזו אבל אם הם מפוזרות ורחוקות זו מזו עושין ומינה הא שתים שעושין בתוך הארץ אפי' הן סמוכות עושין ומכ''ש מפוזרות ועלה קאמר דבספר אינו כן דסמוכות הוא דעושין אבל במפוזרות אין עושין וטעמיה דבספר טפי איכא למיחש במפוזרות שלא יתחלקו האויבים לבא מכאן ומכאן עליהם:

מפוזרות אין עושין כל עיקר. אפי' בתוך הארץ חיישינן טפי למפוזרות שמא יפוצו יתחלקו העכו''ם לכאן ולכאן ויבאו לארץ ולהאי מ''ד הא דקתני שתים עושין בתוך הארץ היינו בסמוכות דוקא אבל לא שלש ובספר לדידיה ע''כ דאין עושין כל עיקר דאל''כ מה בין ספר לבין תוך הארץ:

ואית דבעי מימר. ופליג אהני אמוראי דלדידהו עכ''פ במפוזרות חיישינן טפי אלא דמר לא חייש כ''א בספר ומר חייש אפילו בתוך הארץ ואית דבעי מימר איפכא ס''ל דבסמוכות חיישינן טפי שמא יבאו לידי קרחה ויפוצו האויבים ויבאו עליהן:

אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוֹת לַשְּׁבָטִים. תַּלְמוּד לוֹמַר לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת הָעָ֖ם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תלמוד לומר לשבטיך ושבטו וגו'. כלומר דמכאן למדנו דעושין סנהדריות לכל שבט ושבט דלשבטיך ושפטו כתיב ואין עושין אותן אלא ע''פ ב''ד של ע''א כדאשכחן במשה:

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. שְׁנֵי בִּצִּים הָיוּ שָׁם. הַתַּחְתּוֹנָה וְהָעֶלְיוֹנָה אֵין קְדושָּׁתָהּ גְּמוּרָה. הַתַּחְתּוֹנָה נִתְקַדְּשָׁה בְכוּלָּן. וְהָעֶלְיוֹנָה בַּעֲלִייָתָן מִן הַגּוֹלָה לֹא בְמֶלֶךְ וְלֹא בְאוּרִים וְתוּמִּים. לְפִיכָךְ הַתַּחְתּוֹנָה עַם הָאָרֶץ אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וַחֲבֵירִים אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָעֶלְיוֹנָה עַם הָאָרֶץ אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וַחֲבֵירִים אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. מִפְּנֵי מַה לֹא קִדְּשׁוּהָ. מִפְּנֵי שֶׁהָֽיְתָה תּוֹרְפַת יְרושׁלִַם שָׁם וְהָֽיְתָה יְכוֹלָה לִיכָּבֵשׁ מִשָּׁם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

התחתונה והעליונה. והיא לא היתה קדושתה גמורה לפי שלא נתקדשה בכל אלו אלא התחתונה והעליונה לא נתקדשה ובמלך שבעלייתן מן הגולה היו ולא באורים ותומים שלא היו בבית שני:

וחבירים אין אוכלים שם קדשים קלין ומעשר שני. צ''ל וכן הוא בתוספתא:

שתי ביצים היו שם. בהר הזיתים והוא בין אחים יפריא פירושו בצעין:

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אִתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. בּוֹנִין וְאַחַר בָּךְ מַקְדִּישִׁין. וְחָרָנָה אָמַר. מַקְדִּישִׁין וְאַחַר בָּךְ בּוֹנִין. מָאן דָּמַר. בּוֹנִין וְאַחַר בָּךְ מַקְדִּישִׁין. אֵין רוֹאִין אֶת הַמְּחִיצוֹת כְּאִלּוּ הֵן עוֹלוֹת. בִּיקְּשׁוּ לְהוֹסִיף עַל הֵיכָל בַּמֶּה מוֹסִיפִין. בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וּמַקְדִּישִׁין בְּיוֹם טוֹב. אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים. וּמַקְדִּישִׁין בַּשַּׁבָּת. אֶלָּא בַלַּיְלָיה. וּמַקְדִּישִׁין בַּלַּיְלָיה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּון. בְּמִנְחַת מַאֲפֶה. נִיחָה בַעֲלִייָתָן מִן הַגּוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ וְאַחַר כָּךְ קִידְּשׁוּ. בְּהַכְנָסָתָן לָאָרֶץ בַּמֶּה קִידְּשׁוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּון. בִּשְׁתֵּי תוֹדוֹת 8a הָבָּאוֹת מִנּוֹב וְגִבְעוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הבאות מנוב וגבעון. נוב לאו דוקא אלא כלומר שבנוב וגבעון היו מקריבין ומשכחת לה שהקריבו התודה בגבעון בבמה והביאו לחמי התודה לקדש הבנין:

ניחא בעלייתן מן הגולה. דמשכחת להו תודות שהקריבו התודה וקדשו החלות אלא בכניסתן לארץ וכלומר בתחלת הבנין במה קדשו התודות:

אלא אמר רבי יוסי בר בון במנחת מאפה. שהוא נאכל בעזרה מקדשין אותה:

ומקדישין בשבת. בתמיה וכן אין מקדישין בלילה:

אלא בלחם הפנים. השתא הדר ביה דלא מיתוקמא בחמץ בדבר שהוא נאכל בעזרה דוקא אלא בלחם הפנים לאחר שמסלקן מן השלחן ונאכל לכהנים:

ומקדישין ביום טוב. בתמיה ואחר הי''ט אי אפשר להשהותן דנפסלו בלינה:

בשתי הלחם. שהן חמץ דכתיב חמץ תיאפנה:

בקשו להוסיף על ההיכל במה מוסיפין. כלומר על העזרות ומשום דשתי תודות דכתיבי בהוספה על העיר כתיב ואותן היו חמץ דכתיב שתי תודות גדולות והן החלות חמץ שבתודה שהן גדולות משל המצה והן נאכלות בעיר ושואל הש''ס אם בהוספה על העזרות מוסיפין ג''כ בחמץ ובמה שנאכל בעזרה ומה הן:

אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות. בתמיה וכי אין המחיצות לאחר שקידשו כאילו עולות הן לענין מעילה אי הוו קדשי וא''כ היאך אפשר לבנות בקודש שלא ימעלו בהן ולפיכך סבר בונין ואחר כך מקדישין:

בונין. גומרין בנין המחיצות מה שרוצין להוסיף ואח''כ מקדישין אותן כדמפרש טעמא לקמיה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source